השדים האלה,
שבאים בתקופות מסוימות,
השדים שאת בורחת מהם,
וחושבת לעצמך שהם יעלמו.
אבל הפעם הם פשוט לא נעלמים,
הם מחכים לך שתחזרי מהבריחות של עצמך.
הם פה,
והפעם הם לא מוכנים לוותר לך.
הם ישארו שם עד שלא תביני שהגיע
הזמן להכיר בהם.
בזמן שאת רצה ומנסה לברוח,
את מרגישה את החנק בגרון..
שמקשה על הנשימה
ועם כל פסיעה הנשימה הופכת ליותר כבדה,
כל הדברים שמסביב הופכים אט אט
לצללים.
מרוב כל כך הרבה צללים,
את לא רואה את הדרך.
הכל ניהיה חשוך.
האוויר לאט לאט נגמר ואת מתחילה להיחנק.
את קורסת על ברכייך ודמעות מתחילות
לזלוג טיפה אחר טיפה..
ואת מתחילה לצרוח ככ חזק
עד שכבר אין לך כוח.
את מוצאת את עצמך שוכבת,
לבד בחושך,
בין כל אלפי הצללים שמקיפים אותך.
ואין מי שיתקרב אלייך.
אין מי שיעזור לך.
הפעם את לגמרי לבד.









