הזמינות שבדברים גורם להרס עצמי.. |
|
בתקופה של ימינו שהכל נהיה כל כך זמין, שאנשים כבר לא מעריכים דבר. לא מנסים, לא נלחמים, מחכים שזה יוגש להם הכל מוכן על מגש זהב.
הכל נהיה כל כך זמין, שאין ערך לאהבה. פעם אנשים פחדו להתנשק, היום כבר נחשב לא נורמאלי אם לא שוכבים בדייט הראשון.
הכל נהיה כל כך זמין, היכרות אנשים דרך האינטרנט, מסרונים, אתרים חברתיים, תמונות בכל מיני תכונות. כולנו נשאבנו לעולם הווירטואלי.
ואני שואלת את עצמי.. ממה אנחנו בורחים? מדוע כמעט ולא נשארו אנשים שמתרגשים מהדברים הקטנים שבחיים?
התרגשות מצחוק של ילד, הפרפרים בבטן מנשיקה, הגעגועים לבן הזוג..
ושוב אני נשארת לבדי, ושואלת את עצמי.. לאן הכל נעלם?
|
|
|
|
|
 | ושוב אני קוראת את הפוסטים שלי ואומרת לעצמי- איזו מדהימה היא. איזה מזל שיש עוד אנשים כמוהה. אחרת, העולם היה משעמם ואפור. |
|
 | ואני חושבת בדיוק את אותו הדבר עלייך! כמה כיף שיש מישהי שאני יכולה להזדהות איתה.. |
|
 | רגע אני כתבתי שלי?! אויש טעות כתיב! הפוסטים שלך** |
|
 | חחחח כן.. הבנתי את זה כבר (; |
|
 | וואו. אני פשוט מזדהה איתך, אני באמת מעריכה אנשים שנשארו כאלה. שיודעים להעריך דברים. הכל יותר זמין עכשיו לילדים כמו שאת אומרת, וככה הם פחות מעריכים דברים שנותנים להם או שקורים להם, אבל כשזה נעלם להם אני מקווה שהם יעריכו מה שהיה להם. |
|
 | בגלל שאנשים לא מעריכים דברים, מתחילה להתפתח בתוכם ריקנות. והריקנות היא הסיבה האמיתית להרס עצמי של כל בן אדם. והחברה היא זאת שמשפיעה על הילדים הקטנים.. זה לא "הדור הטכנולוגי", זאת החברה שבנתה את המציאות הזאת. |
|
 | את כל כך צודקת הלוואי והתקופה ההיא תחזור אנחנו חיים בעולם של אשכרה להתפשר |
|
 | אם רוצים שינוי, השינוי צריך להתחיל קודם כל בנו. ברגע שנתחיל לשנות את הגישה והמחשבות שלנו בנוגע לחיים, את תראי שגם הסביבה שלך לאט לאט תשתנה. פתאום את תתחברי לאנשים שבחיים לא חשבת שתתחברי. |
|