ההרגשה שאתה לא יכול לתאר במילים..
הרגשה כאילו את נמצא בקשור סבוך בדיוק כמו אוזניות שמסתבכות אחת בשנייה,
ההרגשה שאתה נמצא בתוך מערבולת רגשית,
מערבולת שמידי פעם אתה שוקע בה ונמצא בתוך כל העיסה במשך תקופה מסוימת
ומרגיש כאילו אין דבר שיכול לעזור לך או להוציא אותך משם.. מרוב העומק שהצטבר,
מרוב הכבדות בנשמה אתה מאבד אמונה.
אמונה בסביבה, אמונה באנשים, אמונה בחברים, אמונה במשפחה והכי נורא שלאט לאט
אתה מתחיל לאבד את האמונה בעצמך.
האמונה שלמרות כל הקושי והמלחמה העצמית בלהשיג ולחיות חיים הרבה יותר טובים,
חיים שבאמת מגיעים לך ואתה תצליח.
אולי לא היום, לא מחר, לא בעוד שבוע ואפילו לא בעוד שנה.
אבל אם תיתן לזמן את הזמן לעשות את שלו, ותעשה מאמצים בשביל המטרות שלך, אתה תצליח.
אתה תשיג את מה שאתה חולם.
חשבת אי פעם מה החלום שלך?
האם זה לטייל בכל העולם, לקבל תואר ראשון או אפילו תואר שני, להשיג עבודה טובה,
להקים משפחה או שאפילו להישאר לבד כי ככה טוב לך. יש אנשים שמגיל קטן, הם יודעים
מה הם רוצים להיות והם בטוחים שהם ישיגו אותו. שאלתי ילדה בת 8:" מה את רוצה
להיות שתהיי גדולה?"
הילדה ענתה:" אני אהיה שחקנית!" אז אמרתי לה :" מתאים לך, אבל זאת
דרך לא קלה"
למרבה הפלא היא ענתה לי:" אני יודעת, אבל אני יעשה את כל המאמצים בשביל
להגשים את החלום שלי!". ורק לחשוב שילדה בת 8, כבר יודעת מה היא רוצה. לא
מעניין אותה מה אחרים חושבים,
היא כל-כך נחושה שאפילו לא מוותרת לעצמה.
אני חושבת, שאפשר ללמוד הרבה מילדים קטנים.
הם אומנם תמימים ו"לא מבינים" הרבה בחיים, האמת שהם מבינים יותר מאיתנו
מה מהות החיים.
מהות החיים לא נמצאת בדברים החומריים אלא בדברים שאנחנו מרגישים, בין אם זה לצחוק
או לבכות, להתרגש או להתאכזב. להתרגש מנפילת שן ראשונה, להתרגש מלקבל חיבוק חם
ואוהב של אימא אחרי שלא ראיתי אותה כמה שעות או אולי אפילו כמה ימים או שבועות.
כיום, רוב האנשים מתייחסים לכל כמובן מאליו.
ההרגשה הזאת שאתה בטוח שלא משנה מה תמיד, יהיו לצידך אנשים.
ופתאום אתה מגלה שדווקא במצבים הקשים, מכל ה"חברים" נשארים בודדים
ולפעמים לא נשאר אפילו אחד. וגם אומרים שמשפחה לא ניתנת לחילוף, לא משנה מה קורה
המשפחה תמיד תישאר לצידך בכל דרך בה תבחר ללכת ולכל מצב שתתקל, הם תמיד היו שם.
אז כנראה שלא כל המשפחות זה ככה, לא תמיד תקבל את התמיכה שאתה זקוק לה דווקא מבן
אדם שאתה רוצה לשמוע את זה ממנו. לפעמים, זה יבוא מבן-אדם זר לך ויהיו מצבים שבהם
תצטרך למצוא את המילים האלה לבד. המילים שיחזקו אותך וירימו אותך.
חבר יקר, אנא ממך..
למרות כל הקושי בעולם הלא פשוט הזה.. לעולם אל תאבד תקווה.
תקווה בסביבה, תקווה באנשים, בחברים, במשפחה ובייחוד את האמונה בעצמך.
היו מצבים שלא תדע מה לעשות ולמי לפנות..
אבל זה מה שיפה בחיים שהם לא מושלמים ודווקא במצבים הקשים אתה מתבגר, מתחזק ולומד
לא מעט על עצמך. ואם אתה חושב לעצמך שהמילים שכתבתי פה הם רק מילים שמורכבות מאלפי
אותיות אז פשוט תפתח את העיניים ותסתכל על הילדים הקטנים.. אין להם דאגות, הם
נהנים מהחיים הפשוטים.. תאמין לי, הסתכלות אחת בהם ואתה תרגיש את הצביטה שבלב,
פתאום הילד
שהחבאת כל השנים יתעורר ויעיר את נשמתך.
תבטיח לי, שלמרות כל הקושי לעולם לא תאבד את האמונה.
;){kind=link}